קללת ה'
הרב עזרא ביק מעיין בשיעור זה במצוות קבורת הנתלים. הוא בוחן את המצווה מן הצדדים השונים שלה - מדוע יש לתלות, ומדוע לא להלין - וגם את משמעותה של 'טומאת האדמה' שמוזכרת בעניין.
קרא עוד ›"וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל..." (יא) מה פירוש לקלל א-לוהים? האם האל שאיננו ניתן להגדרה ולתיאור נעלב מקללות? מה זה בכלל קללה? במקורות רבים בסיפור המקראי מופיעה הקללה כהפך הב…
קרא עוד ›"אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו" (א) נוכחות הרעים מוציאה מלבו את הכאב אשר נצבר שם, ואיוב פותח את שפתיו – לא לצורך ברכה. הוא מקלל, מקלל את יומו. לשון זו אמנם פחות חריפה מ'ברכת האלוהים', אבל בטי…
קרא עוד ›בנאומיו של איוב מצינו תרעומת נגד הא-לוהים, העמדת שאלות קשות אודות דרכיו של הקב"ה, אולי אפילו מרד. הוא אינו מברך שוב את ה', אלא - 'מקלל את יומו'. לעומת זאת, מענות רעיו מלאים יראת א-לוהים, קבלת דינו וצי…
קרא עוד ›לקריאת הפוסט על פרק א' "ויען השטן את ה' ויאמר: עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו - אם לא על פניך יברכך" (ד-ה). השטן מדבר על אותו 'עור' שבו יצא איוב מרחם אמו (…
קרא עוד ›ספר איוב נפתח במוטיב של ברכה - ברכת ה' על איוב. אבל מיד נשמעת ברכה גם במובן אחר: "והשכים בבקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב: אולי חטאו בָנַי וברכו אלהים בלבבם..." (ה). 'ברכה' זו משמשת במובן הפוך,…
קרא עוד ›ספר איוב נפתח במוטיב של ברכה. אבל מתברר שהברכה בספר איוב היא ברכה שעלולה להפוך לקללה. הברכה נושאת בחובה קללה. היפוך הברכה בפרקים הראשונים מהווה מעין דגם התפתחות של הספר. מוטיב הברכה המהופכת - המוטיב ה…
קרא עוד ›