על עקרות ועל תפילה
"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (ישעיהו נ"א, א-ב)
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א
אמר ר' יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
אמר ר' יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר [=קלשון]? מה עתר [=קלשון] זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.
אמר ר' אמי: אברהם ושרה טומטמין היו [*=שלא היו להם אפילו אברי מין ראויים], שנאמר: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם" (ישעיהו נ"א, א), וכתיב: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (שם, ב) [*ללמד שכאילו נעשו להם איברים ("חוצבתם" ו"נוקרתם") לאחר זמן].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה [=עקרה, שאיננה מסוגלת ללדת], שנאמר: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (בראשית י"א, ל), אפילו בית ולד אין לה.
(* מבוסס על ביאור שטיינזלץ לגמרא)