שימוש רפואי בפירות שביעית

המשמעות המעשית של ההגבלה הנוהגת בפירות שביעית מתבטאת בעיקר בשני מצבים:

1. אין להשתמש בתוצרת שביעית לצורך תעשיית תרופות, כגון צמחי מרפא או משחות. 

2. אין לאוכלם/לשתותם באופן הניכר שזה לרפואה כגון גרגור משקה שאנשים בריאים אינם נוהגים לשתות. וכגון הנוהג לשכך כאבי ראש בהצמדת פרוסות תפוחי אדמה על מצחו – לא יעשה זאת בתפוחי אדמה של קדושת שביעית, גם אם יאכלם אחר כך כך שלא יפסידם.

אולם בשימוש שבריאים רגילים בו, אין בעיה גם אם השימוש המסוים נעשה לצורך ריפוי. לכן מותר לשתות מיץ לימון או אפילו לגרגרו לפני הבליעה, אך בתנאי שיבלע ולא יפלוט כי אז ניכר שזה לרפואה. וכן מותר לשטוף הפה במשקה חריף הקדוש בקדושת שביעית בכדי לשכך כאב שיניים, בתנאי שבולעו לבסוף.

במדריכי השמיטה של 'מכון התורה והארץ' מובא שאין להכין ויטמינים מפירות שביעית. יתכן שכיום המציאות השתנתה שכן בזמננו רבים הבריאים הרגילים לצרוך ויטמינים ותוספי מזון לשם שמירת הבריאות והאיזון. ולכן אם מייצרים ללא הפסדת הפירות, יש מקום להתיר.

עוד מצוי שלוקחים מיני צמחים שאינם ראויים למאכל אדם, ולעתים גם לא למאכל בהמה, ומייצרים מהם צמחי מרפא. אם הצמח ראוי לבהמה – מותר לייצר ממנו תרופה בתנאי שלא יסחטו ויפסידנו. ואם אינו ראוי גם לבהמה, וגם לא להרחה – השימוש בו מותר לצרכי רפואה ללא הגבלה כי אין בו קדושת שביעית.  

באדיבות מכון פוע"ה