העיקר - הכוונה

העיקר בנדבת המשכן לא היה בנתינה החומרית, שהרי הכול שייך לה', אלא ברצון ובשמחה שלוו את הנתינה. רבי שמחה בונים מפרש שפירוט הנדבה של כל נשיא ונשיא מורה על כך שמבחינה זו של הרצון והשמחה כל נדבה ונדבה הייתה שונה מחברתה. מבחינה חומרית אמנם כל נשיא הרים תרומה זהה, אך לכל אחד מהקרבנות התלווה רצון חדש ונפרד של כל נשיא מצד עצמו.

בסוף הפרק חוזרת התורה וכוללת את כל הקרבנות של כל הנשיאים. בסך הכולל של נדבת הנשיאים התורה מלמדת אותנו עניין נוסף: אמנם בנדבת כל אחד מהנשיאים יש איכות מיוחדת ששייכת לנשיא המביא ולשבטו, אך יש איכות גבוהה יותר שנוצרת מן האיחוד של כל ההבאות האלו יחד. ערך נדבת הנשיאים בכללותו עולה על הערך של צירוף כל היחידים, מפני שיש איכות מיוחדת במכלול.

ר' צדוק ממשיל זאת לשבת ביחס לשאר ימי השבוע. המילה "ויכלו" שמתארת את השבת מתפרשת לפי ר' צדוק מלשון התכללות. בכל יום מימי השבוע יש התחדשות בהתאם לאיכות המיוחדת של אותו יום, ובשבת העולם חוזר לנקודת הראשית, הכוללת בתוכה את האיכויות של כל השבוע.

לקריאת פוסט מאת הרב אמנון בזק 'בסוד היחיד והיחד'

לשמיעת שיעורו של הרב אורי שרקי 'יחודיות השבטים ואחדות העם'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון