בין מעמד סיני למשכן
לאחר עשרת הדיברות ביקשו עם ישראל ממשה שהוא יודיעם את שאר התורה, בגלל הבהלה שאחזה בהם. משה ניגש אל הערפל ושמע את דיני המזבח ומינוי הדיינים שמקומם סמוך למזבח (כ', יח- כג). לאחר מכן, שמע רשימה של דינים ומשפטים בין אדם לחבירו שדנים בהם הדיינים. על אותה הרשימה נכרתה ברית האגנות שבפרק כ"ד. כעת מתכוון משה לשמוע את שאר התורה ולהורידה לישראל.
הכתוב מתאר כי כבוד ה' שוכן על ההר. במשך שישה ימים מכוסה ההר בענן ובאש אוכלת, ורק ביום השביעי נקרא משה להכנס אל ההר ולשהות שם לשם קבלת התורה עד השלמת ארבעים יום ממעמד הר סיני (שם, טו-יח). מה פשר אותם ימי המתנה של משה בהר עד קריאתו של ה' אליו? מעניין כי תיאור דומה מאוד מוצאים אנו ביחס למשכן.
בסוף ספר שמות, עת הקימו את המשכן באחד לחודש ניסן מתואר כי ענן כסה את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. גם אש נמצאת שם בלילה ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד מפני ששכן עליו הענן (מ', לד- לח) עד אשר קרא לו ה' לבוא אל אוהל מועד כמבואר בתחילת ספר ויקרא (א', א).
נמצא שהן במעמד סיני והן בחנוכת המשכן ישנה השראת שכינה במשך מספר ימים המונעת כניסה אנושית ורק כעבור זמן ניתנת הקריאה למשה להכנס. השוואה זו מלמדת אותנו כי המשכן בעצם ביקש להנציח את מעמד הר סיני לדורות. זהו המפגש בין אלוקים לאדם שדורש מורא והתבדלות קודם לקירבה ודבקות.