דודאים - מרפא או בושם?
ראובן מוצא דודאים בשדה ומביא לאמו. רחל המעוניינת בהם, מוסרת ללאה תמורתם את יעקב לאותו הלילה. מדוע הדודאים היו כה חשובים בעיני לאה ורחל? מספר פרשנים מסבירים שהדודאים נתפסו כמועילים להריון, בדרך הטבע או בדרך סגולה. רד"ק שהלך בכיוון פרשני זה ציין, אומנם, שבפועל "הדבר הזה אינו אמת" שהרי רחל לא הרתה לאחר מעשה זה.
רמב"ן חולק על כך ולדעתו רחל רצתה בהן "להשתעשע ולהתענג בריחן". בהמשך הוא אף מציע שרצתה לבשם בהם את יצועי יעקב. כאשר רמב"ן דוחה את האפשרות שמדובר על צמח רפואי הוא כותב: "כי בתפלה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות". נדמה שבלשון זו רמב"ן לא רק מביע הערכה מציאותית באשר לדרכים בהן נקטה רחל על מנת להיפקד, אלא הוא מבקש לקבוע עמדה עקרונית לפיה האבות והאמהות נתרפאו בתפילות ולא באמצעים טבעיים.
רמב"ן נאמן כאן לדבריו החריפים שכתב בפירושו לויקרא כ"ו, יא: "והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג עניינם בטבע כלל... עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל... ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם?". יש לציין שגישה עקרונית זו הותקפה חזיתית על ידי הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת פסחים.
הרמב"ם כותב על המחזיקים בגישה זו: "ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה'?!"