השמחה בספר קהלת

קהלת רואה בשמחה ערך חשוב לכל אדם. על רעיון זה חוזר קהלת שבע פעמים.

השמחה האמיתית אינה תלויה בעושר ובנכסים,

היא היפוכם של העמל ורעות הרוח: "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח" (ד', ו),

היא תודעה שמה שנתן לו א-לוהים לאדם - הוא חלקו, ואין לו לקנא בחלקם של אחרים.

אמנם, גם תכונה זאת היא מתת א-לוהים ולמי שרצה נתנה (ב', כו; ה', יח), אבל היא תלויה גם במעשיו ובהכוונתו של האדם, אם הוא טוב לפני הא-לוהים ולא חוטא (ב', כו).

שמחה זו היא מתמדת בניגוד לשמחה של הוללות (ב', ב) אחותה התאומה של הסכלות,

שמחה זו - מלווה בתודעה "כי הא-לוהים מענה (משמח) בשמחת לבו" (ה', יט), והיא מסוייגת על ידי הידיעה: "כי על כל אלה יביאך הא-לוהים במשפט" (י"א, ט).

על שמחה זאת אומר קהלת: "לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה א-לוהים את מעשיך" (ט', ז).

תשובתו של קהלת לשאלה: מה יעשה האדם מספר ימי חייו? מסתכמת באמרה: "לשמוח ולעשות טוב בחייו" (ג', יב); שמחת הלב ועשיית מעשים טובים - היא הדרך בה יכול האדם למצוא יתרון תחת השמש. ספר קהלת הוא אפוא ספר מוסר יהודי, וכן הבינו אותו חז"ל שאמרו עליו: "שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה" (שבת ל ב).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת