על מה איוב התחרט?

במענה איוב האחרון, אליו חותרים כל מענות הוויכוח, יש שלושה שלבים, ושני ציטוטים.

1. מה שאיוב ידע תמיד, ומעולם לא פקפק בו – האמונה בה', שהוא כל יכול!

2. על נפלאות הבריאה, שאיוב ראה בה את הגודל, את עוצמת ההרס והחורבן, ולא יכול היה לראות אור וטוב – איוב מצטט את שאלת ה' מהמענה הראשון (ל"ח, ב > מ"ב, ג) – "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ [=מַעְלִים] עֵצָה [בְמִלִּין] בְּלִי דָעַת"? – ועונה ומודה, שדעתו קצרה מלהבין את נפלאות הבריאה, באמת!

3. על עצם ההתגלות אליו בשני המענות, שוב איוב מצטט מה שאמר לו ה' (בשני המענות: ל"ח, ג; מ', ז) – "ואֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי"! ורק כאן הוא ניחם ומתחרט על טענותיו הקשות ביותר – "הֹרָנִי לַחֹמֶר! וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר – אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי! עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי! תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי! בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי" (ל', יט-כא) – אחרי שראה איוב את ההתגלות, ושמע את דבר ה' אליו, ברור לו, שה' לא שנא אותו, ולא מאס בו ולא התאכזר אליו – איוב התחרט על טענות "עָפָר וָאֵפֶר", טענות השנאה!

4. איוב לא יכול לענות דבר על שאלות הצדק והרשע בעולם, ועליהן הוא נותר בשתיקתו – ברור, שהוא לא ינהל את העולם, ולא שום אדם, אבל מתי ה' מגלה בעולם את ידו החזקה, ואת משפט צדקו (?) – שאלה זו לא נפתרה בספר איוב, ונותרה כשאלת השאלות גם בדברי הנביאים, ובתפילות חבקוק ותהלים!   

וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה', וַיֹּאמַר:
יָדַעְתִּי [מאז ומתמיד] כִּי כֹל תּוּכָל!
וְלֹא יִבָּצֵר (=לא תִמָנַע) מִמְּךָ מְזִמָּה (=תכנית)!

[אבל על מה ששאלת] –
מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת? –
לָכֵן (=אכן) הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין! נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע!

[ועל מה שאמרת] –
שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר! אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי! 
[אני מודה] –
לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ – וְעַתָּה [גם] עֵינִי רָאָתְךָ –
עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי (=מתחרט) עַל [טענות] עָפָר וָאֵפֶר!

באדיבות אתר 929