הזכות להליך משפטי הוגן
קשה למצוא קשר בין תגובתו של איוב למענה אליפז לבין תוכן דבריו של אליפז. יתכן שדווקא בעקבות הטחתו הקשה של אליפז באיוב, איוב מתייאש סופית מרעיו, ותגובתו היא כלפי הקב"ה בלבד, ואף שהוא אינו פונה אליו בלשון נוכח אלא בלשון נסתר.
גם דבריו של איוב כלפי הקב"ה מתרככים, והם נעדרים במידה רבה את הבוטות שאפיינה חלק מדבריו כלפי הקב"ה במחזורים הראשונים. בפרק ט' טען איוב, שאין לקב"ה זכות לשופטו, משום שהקב"ה הוא בעל הדין, התובע. איוב בפרקנו אינו דורש עוד, אלא את הזכות להגן על עצמו בפנייתו אל הקב"ה, אל שופט כל הארץ, השופט עתה גם אותו. והרי מותר לו לנידון, גם אם הוא עומד לפני שופט כל הארץ, ללמד על עצמו זכות ולהגן על עצמו. אך איוב חש שאינו יכול לעשות זאת:
"הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין לוֹ: שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה:... עַל כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ: וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי" (ח-ט, טו-טז)
איוב טוען שאינו חש את נוכחותו של הקב"ה לידו, אינו מבין אותו ואינו 'רואהו'. הוא מבוהל, ומצבו הגופני, החברתי והרוחני כה ירוד, שהוא אינו מסוגל להציג את עמדתו במשפט לפני אדון כל הארץ.
דומה שהקב"ה עתיד לקבל את דרישתו של איוב בפרקנו, וכך יאמר לו הקב"ה בתשובתו פעם אחר פעם:
"אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי" (ל"ח, ג וכן ב- מ', ז)
נראה, שאין זו רק קריאת תגר של הקב"ה כלפי איוב כנוסח המצוי אצלנו: 'בוא נראה אותך גבר!'
אפשר שהקב"ה בציוויו אוזר את איוב בגבורה, מסיר מעליו את האימה ואת נחיתותו הגופנית והרוחנית, ומאפשר לו כפי שאיוב ביקש, לטעון את טענותיו עד תומן.