עין אוזן ולב
א. חלוקת הפסוקים ומבנה המזמור: מקובל לחלק את המזמור לשלושה חלקים. בחלק הראשון (א-ו) פונה המשורר אל ה' ומבקש ממנו לשמוע את תפילתו; בחלק השני (ז-יב) מתאר המשורר את הקושי שלו מול הרשעים; בחלק השלישי (יג-טו) המשורר מבקש מה' שיושיע אותו מהרשעים.
המזמור עטוף באינקלוזיו (=מסגרת): המילה "צדק" פותחת וחותמת את המזמור: "שמעה ה' צדק" (א) – "אני בצדק אחזה פניך" (טו). בנוסף בתחילת המזמור המשורר מבקש מה': "הקשיבה רנתי האזינה תפלתי… עיניך תחזינה מישרים" (א-ב) ובסוף המזמור המשורר הוא זה שרואה את ה' ולא הפוך: "אני בצדק אחזה פניך" (טו).
ב. בחלק הראשון של המזמור (א-ו) מוזכרים הרבה איברי גוף, וניתן להבחין כי הם מוזכרים בצורה מסורגת. בפעם הראשונה הקב"ה הוא זה ששומע ומקשיב ולאחר מכן המשורר עובר לדבר על איבריו שלו וחוזר להקב"ה וחוזר חלילה: "שמעה... הקשיבה... האזינה... עיניך" (א-ב) "לבי... פי" (ג), "שפתיך" (ד), "אֲשֻׁרַי... פעמי" (ה), "אזנך... שמע" (ו). כך גם החלק הראשון עצמו בעל מסגרת עצמאית. המזמור פותח ב"שמעה ה'... הקשיבה... האזינה תפילתי" (א) ומסתיים ב"הט אזנך לי, שמע אמרתי" (ו).
ג. בחלק השני של המזמור (ז-יב) גם מוזכרים איברי גוף ולמעשה הוא מתכתב עם החלק שלפניו. המשורר מבקש "שמרני כאישון בת עין" (ח) לעומת הכרזתו "עיניך תחזינה מישרים" (ב); המשורר מאשים ש"פימו (=פיהם) דברו בגאות (=בגאווה)" (י) כנגד ההכרזה שלו "זמתי בל יעבר פי" (ג). בחלק הראשון ביקש המשורר "תמך אשרי במעגלותיך (=שמור על צעדי בדרכיך; ה) וכעת הוא מתלונן "אשרנו עתה סבבוני [סבבונו]" (=בכל צעד שאנו הולכים עוקבים אחרינו או מקיפים אותנו; יא).
ד. כמה ביטויים שכדאי לבאר:
"אֲשֻׁרַי-פעמי" (ה) – צעדים או רגליים;
"חלבמו סגרו" (י) – שומנם הרב סגר על ליבם, כל גופם התמלא בחלב, שומן;
"ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם" (יד) – זהו פסוק קשה, והוצעו הצעות שונות כיצד להסביר אותו. ההסבר הסביר הוא שהמשורר מחלק בין אלו שאמורים למות: ממתים ידך ה', ממתים מחלד (=מן העולם) – חלקם בחיים! (=אולי הרוג אותם בעודם בחיים), ובין הצדיקים שאמורים לחיות: צפונך (=הצדיקים) תמלא בטנם וכו'.