קרבת אלוקים מעומק השבר
זעקת איוב המיוסר והחף מפשע, הזוכה מחבריו הקרובים לביקורת, הכלמה וניכור, עולה מבין פסוקי פרק י"ט שלפנינו.
כל מי שחווה חברות של אמת בחייו האישיים, מבין את השבר הגדול בו מצוי איוב מול רעיו. בעוד שאיוב מצוי בוודאות מוחלטת שהאשמות כלפיו הן על לא עוול בכפו. הנחת היסוד של הרֵעים היא שיש דין ויש דיין, אין עונש בלי חטא ועל הנפש החוטאת לעשות תשובה. "התָּוִוית" אותה מדביקים הרֵעים על איוב נושאת את המילה חוטא. החוטא – איוב, 'נידון' לניתוק חברתי.
זעקתו של איוב בפסוקי פרקנו היא זעקת הבדידות, ההשפלה ותחושת הבגידה למרבה הכאב, הניכור והזרות המגיעים עד הבית פנימה:
"גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי; נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם.
לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה; בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ.
רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי; וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי" (טו-יז).
המפגש עם הקרובים ביותר ודאי מכביד ומקצין עוד יותר את הסבל, אולם איוב אינו נכנע לטענותיהם והסבריהם של רעיו. הוא קורא תיגר על כל התובעים ממנו עשיית תשובה על "חטאיו", ואף מצליח לייצר בתוך נפשו עמדה אמונית חדשה אל מול הקב"ה.
בעיני זה לב ליבו של הפרק שלפנינו.
דווקא מעומק הכאב ותחושת הניכור, מחדש לנו איוב חידוש פסיכולוגי-דתי עמוק. אני, אומר איוב לרעיו ולעולם כולו, "מבשרי אחזה אלו-ה" (כו). אתם רוצים לייצר אצלי קרבת א-לוהים באמצעות החזרתי בתשובה, אולם אני, דווקא מתוך בטחוני בחפותי, מתוך ייסורי, בדידותי הקיומית והתמודדותי עם אובדן וסבל קיצוני בלתי מתפשר, הצלחתי לחוות חוויה דתית חדשה. חוויה הגדולה מן התשובה שאתם מבקשים להוליך אותי אליה.
מעומק השבר מצטייר אצלי דיוקן חדש של הא-לוהים. מעומק הצער והתהייה אני במדרגה חדשה של קרבת א-לוהים. "מבשרי אחזה אלו-ה"!
וכמו שמבאר השפת אמת בפרשת וירא - שנת תרנ"ו: "במדרש ואחר עורי כו' ומבשרי אחזה אלקי. כי הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו. אם כן יוכל האדם להכיר את בוראו מעצמותו... ובאמת זה עבודת האדם כפי כח הציור והדמיון אצלו יוכל להתדבק בעולמות עליונים וזה שנאמר בזוהר הקדוש נודע בשערים בעלה... כפי השתוקקת ורצון האדם שמצייר תמיד בלבו להתבונן בדביקות הבורא כך נפתח לו מן השמים שערי בינה".
והשאלה שתישאר פתוחה: האם יבקש לו האדם המאמין במהלך חייו ניסיונות קשים, כדי לזכות בחוויית קרבת א-לוהים כזאת?
באדיבות אתר 929