משה איש האלוקים

כדי להבין את הצורך בתופעה זו של קרינת פניו של משה, עלינו לחזור לשורשו של חטא העגל: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (ל"ב, א).

העם מבטא את מצוקתו על ידי הנגדה בין "מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" לבין דרישתם ל"אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". אין הם מבקשים איש אחר, שימלא את מקומו של משה. העם מבקש שינוי מהותי בהנהגה: לא עוד הנהגה על ידי איש, בשר ודם, שעלול להיעלם מדי פעם, אלא הנהגה על ידי 'אלוהים'. העגל נועד לייצג הנהגה א‑לוהית, בלתי-אנושית, ולספק את הצורך של העם בהנהגה מסוג זה.

כידוע, העונש על החטא היה כבד. מלבד מותם של שלושת אלפים איש בידי בני לוי והמגפה שנגף ה' בעם, הודיע להם הקב"ה שלא יעלה עוד בקרבם. העם ביקשו אלוהים אשר ילכו לפניהם, ומעתה – מידה כנגד מידה – שוב לא ילך ה' עמהם, כי אם מלאכו בלבד.

ואולם, נראה שבד בבד עם העונש, הייתה גם מידה של הבנה למציאות שהביאה לחטא. כתיקון למציאות זו היה צורך 'לשדרג' את מעמדו של משה בעיני העם. מכאן ואילך חל שינוי מה בתיאור האנושי כל כך של הקורות את משה, והוא מקבל מעמד גבוה יותר ממעמדו של בן אנוש רגיל.

לשמיעת שיעורו של הרב ד"ר יואל בן נון 'הקרינה והמסווה'

לשמיעת שיעורו של הרב מנשה וינר 'סוד קרינת פני משה'

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון