הנחמה שבקבורה בארץ
"אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ" (ירמיהו כ"ב, י)
מצודת דוד ירמיהו כ"ב פסוק י
אל תבכו למת - אין ראוי לבכות על מי שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו.
ואל תנודו לו - כן דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער.
בכו בכו להולך - אבל בכו על ההולך מארצו בשבי...
כי לא ישוב - על כי לא ישוב עוד לארצו ולא יראה ארץ מולדתו כי שם בגולה ימות ויקבר.
עוד על מעלת הקבורה בארץ ניתן לקרוא במדרש בראשית רבה
מצודת דוד ומצודת ציון - פירושים על הנ"ך שכתבו רבי דוד ובנו רבי הלל אלטשולר. רבי דוד בן רבי אריה לייב אלטשולר חי במאה ה-17 בפראג. הוא חיבר את פירוש 'מצודת דוד', שהושלם וחולק לשני פירושים על ידי בנו רבי הלל: 'מצודת דוד' הוא פירוש המסביר את תוכן הפסוקים על פי הפשט, בלשון ברורה וקצרה. 'מצודת ציון' מבאר את המילים הקשות.