יאוש מהמציאות הקשה
בתחילת מזמור מ"ב מתאר המשורר את זיכרונותיו וכיסופיו לבית ה'. לאחר מכן מתלונן המשורר בפני ה' כי הוא נטש ושכח אותו, לאור המציאות הקשה שאויביו רודפים אותו. לבסוף, פונה המשורר אל נפשו מתוך תשוקה לה' בבקשה לא להתייאש מהמצב הנורא, ולהמשיך להתפלל לישועת ה'.