השממה תביא להישענות על ה'

ב"משא דמשק" חוזרים לקואליציה של רצין ופקח (פרקים ז' ו-ח'). רצין השתלט לזמן קצר על עבר הירדן המזרחי עד אילת, ולכן לא רק דמשק תוּסַר "מֵעיר והיתה מְעי מַפָּלה" (בידי האשורים), גם בערי מואב תתחולל בריחה המונית: "עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר, לעדרים תהיינה", וממלכת ישראל תקוצץ: "ונִשְבַּת מִבצָר מאפרים וממלכה מדמשק" (י"ז, א-ג).

בעקבות הקריסה של ארם דמשק, יחד עם קריעת הגליל והגלעד משומרון ונטישת ערי מואב, יבואו "המון עמים רבים" בפְּשִׁיטוֹת בוזזים "כִּשׁאוֹן מים רבים", יסתערו, וייעלמו (י"ז, יב-יד).

"לעֵת ערב והִנֵה בַלָהָה,
בטֶרֶם בֹּקר איננו –
זה חלק שׁוֹסֵינוּ
וגוֹרָל לבֹזְזֵינוּ" (י"ז, יד);

בתוך העזובה והשממה, מרחבי שדות יעלו קוצים, והיער יחזור ויכסה מרחבים פוריים:

"והיה ביום ההוא
יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף,
לַשָמיר ולַשַיִת יהיה;
בַּחִצים וּבַקֶשֶת יבוא שמה,
כי שָמיר וָשַיִת תהיה כל הארץ"... (ז', כג-כה).

"ביום ההוא
יהיו עָרֵי מָעֻזוֹ כַּעֲזוּבַת החֹרֶש והאָמיר
אשר עָזבוּ (=נעזבו) מפני בני ישראל,
והיתה שממה...
על כן תִטְעִי נִטְעֵי נַעֲמָנים (=עצי סרק),
וּזְמֹרַת זָר (=גפן נכריה) תִזְרָעֶנוּ;
בְּיום נִטְעֵך תְשַׂגְשֵׂגי
וּבַבֹּקר זַרְעֵך תַפְריחי,
נֵד קָציר (=ערמת קוצים) ביום נחלה,
וּכְאֵב אָנוּש" (י"ז, ט-יא);

המעטים שיישארו, עם הקציר הדל והשומן שייעלם, יוכלו סוף סוף להרים מבט כלפי מעלה, לחדול מלבטוח בבני אדם, ולהישען רק על ה':

"והיה ביום ההוא
לא יוסיף עוד שְׁאָר ישראל וּפְלֵיטַת בית יעקב
לְהִשָעֵן על מַכֵּהוּ,
ונִשְעַן על ה' קְדוֹש ישראל, באמת;
שְׁאָר יָשוּב, שְׁאָר יעקב,
אֶל אֵ-ל גִבּוֹר" (י', כ-כא).

"ביום ההוא
יִשְׁעֶה האדם על עֹשֵׂהוּ,
ועֵינָיו אֶל קְדוֹש ישראל תִרְאֶינָה"... (י"ז, ז-ח).

באדיבות אתר 929