איוב בימי גדולתו

 

איוב מביע געגועים למצבו קודם לעונש. תפיסתו את הימים האלו מצביעה על אמונה כי הא-ל משגיח עליו באופן ישיר ומוחשי: "וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיּאֹמַר. מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱ-לוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי. בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי ראֹשִׁי לְאוֹרוֹ, אֵלֶ חשֶֹׁ. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱ-לוֹהַּ, עֲלֵי אָהֳלִי. בְּעוֹד שַׁ-דַּי, עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי" (כ"ט, א-ה). דומה כי מלבד הגעגועים למצבו החומרי הטוב, איוב מתגעגע להיותו מושגח – נתון להשגחה ישירה, או לפחות מבין את השגחתו של הא-ל.

 

> בפסוקים ז-יא איוב מדגיש את מעמדו החברתי בעבר, ואת חסדו וצדקתו כלפי הנדכאים והחלכאים. איוב מבליט את מעמדו החברתי באמצעות תיאור הזדקקותה של החברה למנהיגותו. מתברר כאן שאיוב לא היה צדיק בודד נעדר זיקות חברתיות. ההפך, איוב תופס מקום מרכזי בסדר החברתי הקיים. מהם המאפיינים הבולטים בהתנהגותו של איוב? האם התיאורים חיוביים לגמרי או יש בהם גם היבטים שליליים?

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"