רמאים שומרי שבת

החברה הישראלית העתיקה הייתה חברה דתית מאד, למרות מקדשי העגלים ושורה ארוכה של עבירות על הלכות קרבנות מתורת משה (ד, ד-ה; ה, ה). השוק והמסחר היו סגורים לחלוטין, לא רק בשבת, אלא גם בראש חודש.

בתורה אין איסורי מלאכה ביום החודש (=ראש חודש), אבל קרבן המוסף שלו זהה לזה של ימי חג המצות, ושל יום הביכורים - שָבוּעוֹת (במדבר כח, יא-לא).

בימי בית ראשון נחשב ראש חודש כמו חג ושבת; היו נאספים בו לעצרות חג, והולכים לשמוע דברים של קודש מפי נביאים וחכמים – "מדוע אַת הֹלֶכֶת אליו (=לאלישע הנביא) היום, לא חֹדש ולא שבת?" (מלכים ב ד, כג; ישעיהו א, יג-יד).

רמאים יש בכל מקום, ובכל זמן, וגם בחברה דתית מאד, אבל רמאים דתיים עוברים גם על 'חילול השם', מפני הפגיעה הקשה שהם גורמים לשם ה' ולכבודו.

ובלשון עמוס (ח, ד-ז):
שִמעוּ זאת השֹאֲפים (=השָפים, הרומסים) אביון,
ולַשְבּית (מעבודתם, ומפרנסתם הדלה של) עֲנִיֵי ארץ;
לֵאמֹר: מתי יַעֲבֹר החֹדש (שהשוק סגור),
ונַשְבּירה שֶבֶר (=נמכור), והשבת (תעבור) ונִפְתְחה בָּר,
להַקטין (מידת) אֵיפָה (=לתת לקונים פחות),
ולהַגדיל (אבן) שֶקֶל (=שישלמו יותר),
ולְעַוֵת מֹאזנֵי מִרמה (בהם שקלו את הכסף);
לקנות בַּכסף דַלים (לעבדים),
ואֶביוֹן (לשַעְבֵּד) בעבור נעלים,
וּמַפַּל בָּר נַשְבּיר (=ופסולת התבואה נמכור כתבואה);
נִשבַּע ה' בִּגאוֹן יעקב:
אם (=שלא) אֶשכַּח לָנֶצַח כל מעשיהם...

החברה הזאת איבדה זכות קיום מוסרית, ועל כן יבואו ימים של חושך "בצהרים... והפכתי חַגֵיכֶם לאֵבֶל, וכל שירֵיכם לקינה..." (ח, ט-י); אנשים, שלא יֵדעוּ מה לעשות, "יְשוֹטטוּ לבַקֵש את דְבַר ה', ולא יִמצָאוּ", כלומר, לא יֵדעוּ לאן לברוח כאשר ייהרסו המקדשים, ושומרון תקרוס.

באדיבות אתר 929