להינצל מהבצורת הקשה

פרק י"ד פותח בתיאור מזעזע של בצורת שבאה על ממלכת יהודה, וממחיש לנגד עינינו את מצבם הקשה של בני האדם ובעלי החיים גם יחד (א-ו). פורענות זו משתלבת בפורענות שנזכרה בפרק הקודם – ביאת האויב מצפון, המביאה את העם למצב הנורא וחסר-התקווה המאפיין את תקופת החורבן, מצב אותו מתאר הנביא בפס יח: "אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב...". הבצורת הקשה מביאה את העם להתפלל לה׳, לבקש על נפשם, להתוודות על חטאיהם ולבקש מחילה וחנינה (ז-ט, יט-כב). גם הנביא מלמד סנגוריה על העם (יג), אך שערי שמיים נשארים נעולים.

א) בתיאור הבצורת מופיעות ארבע תמונות המתארות את תוצאות הבצורת, שתיים מתארות את מצבם של בני האדם (ג-ד) ושתיים את מצב בעלי החיים (ה-ו). מהם המאפיינים של תגובת בני האדם, ומה מאפיין את תגובת בעלי החיים? שימו לב במיוחד למילה החוזרת בתיאור תגובת בני האדם. מדוע מילה זו מאפיינת את תגובת האדם?

ב) בפסוקים ז-ט מופיעה תפילת העם, המתחנן לה׳ שיושיעו ולא יוותר אדיש לגורלו. התפילה בנויה ממסגרת (ז, ט 2), ומחלק פנימי (ח, ט 1).

1) שימו לב להקשר שבו מופיע שם ה׳ בפסוקי המסגרת, וחשבו - מה תורמת הזכרת שם ה׳ לטיעון המרכזי העולה מהתפילה?

2) בלב התפילה מופיעות שתי שאלות רטוריות: ׳למה.... למה׳, ובכל שאלה צמד דימויים. מה ההבדל בין הדימויים הללו, ואיזה יחס מצד הקב"ה הם מבקשים לשלול?

ג) בפסוקים יא-טז מתנהל דו-שיח בין ירמיהו לה׳. ירמיהו מסנגר על העם ותולה את מעשיו בנביאי השקר. מדוע ה׳ מסרב לקבל טענה זו? עיינו בפרשנים הבאים, ובדקו איזה מן הפירושים מתאים יותר לפשט הפסוק:

מצודת דוד: ׳הלא יש להם לדעת אשר המה מתנבאים בשקר. כי מעולם לא שלחתים ולא ציוויתי אותם שום צוואה... ואם כן אין בידם לתת שום אות ומופת׳.

רד"ק: ׳היה להם לבחון בין נביאי האמת לנביאי השקר, כי נביא האמת מעמיד אותם על תורת משה ונביאי השקר... דבריהם לביטול התורה׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"