מגששים באפלה

תיאור מפורט ביותר של פשעי מנשה פותח את הפרק האחרון בקובץ הנבואי המזעזע ביותר בתנ"ך*. דם נקי (ג, ז), שוד וחמס ודברי שקר – "ביצי צִפעוֹני בִּקֵעוּ... האוכֵל מבֵיצֵיהם יָמוּת" (ה) – והם 'הסתר הפנים' שיצר חיץ מבדיל בין ה' לבין יהודה (ב):

"כי אם עֲוֹנֹתיכם היו מַבדִלים
ביניכם לבין א-להיכם,
וחַטֹאותיכם הסתירו פנים מִכֶּם
מִשמוֹעַ (את תפילותיכם);

חבורות הנביאים ותלמידיהם מגששות באפֵלה ("בָּאַשְמַנים** כַּמֵתים"; ט-י), מצפות לישועה וזו "רָחֲקה מִמנו" (יא). הייאוש המר של תלמידי הנביא מול שלטונו היציב, האכזר והארוך של מנשה (55 שנה; מלכים ב כ"א, א) הוליד נבואת נקם נוראה. ה' יראה "כי אין איש" ויופיע כא-ל נקמות (טו-יח):

"כְּעַל (=כן עליון)*** גְמֻלוֹת,
כְּעַל (=כן עליון) יְשַלֵם,
חֵמה לצָרָיו,
גְמוּל לאֹיבָיו"... 

רק אז תתפשט יראת ה' "ממערב... וממזרח שמש..." (יט).
"ובא לציון גואל
ולשָבֵי פֶשַע ביעקב,
נְאֻם ה'"; (כ)

והנביא חותם בהתחדשות ברית עולם של גאולה נבואית בדבר ה' (כא):  
"ואני זאת בריתי אותם
אמר ה',
רוחי אשר עליך
ודברי אשר שמתי בפיך
לא ימושו מפיך
ומפי זרעך ומפי זרע זרעך
אמר ה',
מעתה ועד עולם".

________________________________

* מרוב עיסוק בנבואות 'כורש', וויכוחים תאולוגיים על "עבד ה'", לא נתנו את הדעת לפרקים נ' עד נ"ט, המתארים את ימי מנשה בבהירות נוראה.
** יונתן תרגם מלשון 'אשמה' ו'שממה' – 'בקברים כמתים'; רש"י פירש כמו 'משמנים' – 'בשפע היינו כמתים'.
*** כפי שפירש אבי מורי, ד"ר יחיאל בן-נון ז"ל, ארץ המוריה – פרקי מקרא ולשון, עמ' 321.

באדיבות אתר 929