יום הדין של הרשעים

פסח ויציאת מצרים עיצבו את הפרק החותם, שמתחיל (כרגיל) בעומק הפרק הקודם – הנבואה חוזרת לשעבוד האשורי, שמזכיר את שעבוד מצרים.

"ה' א-להינו בְּעָלוּנוּ אֲדֹנים (אחרים) זוּלָתֶךָ –
לְבַד (=רק) בְּךָ נַזְכּיר שְמֶךָ" (כ"ו, יג);

הכאבים והייסורים לקראת היציאה מהשעבוד דומים לחבלי לידה לקראת יציאת התינוק –

"כמו הָרָה תַקְריב לָלֶדֶת,
תָחיל תִזעַק בַּחֲבָלֶיהָ –
כן היינו מִפניך, ה';
הָרינוּ, חַלְנוּ, כמו יָלַדנוּ רוח"... (שם, יז-יט);

הגאולה עדיין לא נולדה, ישועות לא מופיעות בארץ, הרשעים שולטים והמתים נטמנים בעפר, בעוד אנחנו מתפללים לתחיית המתים, ולנפילת הרשעים "וָאָרֶץ רְפָאים תַפּיל" (שם, יח-יט). ואז יבוא הצַו לעם, בתוך ירושלים, להסתגר בבתים - כמו בפסח מצרים - ולחכות לרגע שבו ה' יַכֶּה את רשעי העולם, אשור, בבל ומצרים, ממש כמו במכת בכורות –

"לֵךְ עַמי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ
וּסְגֹר דלתיך (דְלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ,
חֲבי (=התחבא) כמעט רגע עד יַעֲבָר זָעַם;
כי הִנֵה ה' יֹצֵא ממקומו
לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵב הארץ עליו...
ביום ההוא יִפְקֹד ה'...
על לִוְיָתָן נָחָש בָּרִחַ (=אשור);
ועל לִוְיָתָן נָחָש עֲקַלָתוֹן (=בבל);
והרג את התַנין אשר בַּיָם (=מצרים)" (כ"ו, כ - כ"ז, א)

התנין הוא קוד לפרעה במצרים מספר שמות ועד יחזקאל (כ"ט, ג) – "התַנים הגדול הרֹבֵץ בתוך יְאֹרָיו", ואילו שני הנחשים הן המעצמות ששכנו על החידקל הישר והקצר יותר (=נינוֵה בירת אשור), ועל הנהר הגָדֹל נהר פרת (בראשית ט"ו, יח), הארוך והמפותל (=בבל). אחרי המכות הגדולות יושר השיר של פִּתחוּ שערים (כ"ו, א-ב), ויתחולל קיבוץ הגלויות המופלא, גם של האֹבְדים והנִדָחים, בדרך לירושלים.

"והיה ביום ההוא –
יַחְבֹּט ה' מִשִבֹּלֶת הנהר (=מזרימת נהר פרת)
עד נחל מצרים,
ואַתֶם תְלֻקְטוּ לְאַחַד אֶחָד בני ישראל" (כ"ז, יב).

באדיבות אתר 929