עמון

על פי ספר בראשית עמון נולד מלוט ומביתו הצעירה (בראשית יט, לח).
נאסר לבני ישראל להתגרות מלחמה בעמון ובמואב, בשל קרבתם לעם ישראל (דברים ב, יט), אך נאסר לבוא עמם בקשרי חיתון.
בתקופת השופטים ניסו בני עמון לכבוש את הגלעד מידי תושבי הגלעד משבט גד ויפתח הגלעדי הצליח להדוף אותם ולרדוף אחריהם (שופטים י').
בימי שאול שוב ניסו העמונים להתרחב על חשבון שבט גד והם צרו על יושבי יבש גלעד. שאול גייס את עם ישראל והצליח להסיר את המצור מיבש גלעד (שמואל א' יא).
בראשית ימי דוד שרר שלום בין עמון לישראל אך כשחנון בן נחש עלה לשלטון התדרדרו היחסים ומלחמה פרצה בין עם ישראל לעמונים, כשבסופה נלכדה רבת בני עמון בידי ישראל (שמואל ב' י-יב).
לאחר ימי דוד, העמונים היו כפופים לישראל. שלמה המלך נישא לנעמה העמונית ממנה נולד יורשו רחבעם.
בימי הבית הראשון מערכת היחסים בין עמון וישראל ידעו מעלות ומורדות ועמון בחשה בנעשה בישראל בימי יותם מלך יהודה נכבשה עמון שוב בידי ישראל והוא גבה מהם מס (דברי הימים ב' כז, ה). גדודי העמונים היו שותפים לדיכוי המרד של יהויקים (מלכים ב' כד א-ב) וגדליה בן אחיקם נרצח על ידי ישמעאל בן נתניה בשליחות בעליס מלך עמון (ירמיהו מ-מא). 
שנים ספורות לאחר חורבן בית המקדש הראשון כבש נבוכדנאצר את עמון והפך אותה לפחווה בבלית.