ישראל

ממלכה צפונית ליהודה, מכונה גם שומרון ואפרים.

מלכה הראשון היה ירבעם בן נבט (מלכים א, יא, לז-לח).

המלוכה בממלכה עברה בין משפחות משבטים שונים.

בימי בעשא מלך ישראל הכה בן-הדד מלך ארם בצפון ממלכת ישראל (מלכים א, טו, כ; דברי הימים ב, טז, ד).

בתחילת הממלכה הערים המרכזיות היו שכם ותרצה.

מימי עמרי עיר הבירה היתה שומרון (מלכים א, טז, כד).

מימי אחאב גם יזרעאל היתה עיר חשובה בממלכה, ונוצרו קשרי ידידות עם הצידונים (מלכים א, טז, לא).

לממלכת ישראל היו סכסוכים מתמשכים עם ממלכת יהודה, עם ארם ועם מואב.

ירבעם בן יואש הרחיב את גבולות הממלכה (מלכים ב, יד, כה, כח).

מלכי אשור פגעו בממלכת ישראל:

תחילה פול מלך אשור, שהסתפק בכסף, בימי מנחם בן גדי (מלכים ב, טו, יט).

אחר-כך תגלת פלאסר, שהגלה את תושבי הגליל בימי פקח בן רמליהו (מלכים ב, טו, כט).

ולבסוף שלמנאסר, שלכד את שומרון והגלה את ישראל בימי הושע בן אלה (מלכים ב, יז, ו, ועוד).

נבואות יחזקאל על החורבן, וכן על שיבת ציון, מזכירות תדיר את "הרי ישראל", "אדמת ישראל", "גבול ישראל".

יחזקאל מזכיר את קשרי המסחר של הממלכה עם צור (יחזקאל, כז, יז).

יחזקאל מזכיר את ישראל גם בנבואות אחרית הימים ( "אדמת ישראל" ו"הרי ישראל" בנבואות על גוג, יחזקאל, לח, יח-יט, ועוד; ו"ארץ ישראל" בנבואות על בניין המקדש, יחזקאל, מ, ב, ועוד).

הושע מוכיח את ממלכת ישראל על העבודה הזרה שבה (הושע, ח, ו, ועוד).

בימי חזקיהו חגגו את הפסח גם אנשים מישראל (דברי הימים ב, ל, א-כה).

יאשיהו טיהר גם את ישראל מהעבודה הזרה (דברי הימים ב, לד, ו-ז).

ארכיאולוגיה:

מכתובות חוץ-מקראיות עולה ששישק מלך מצרים הרס את ערי ישראל הגדולות בימי ירבעם בן נבט.

כתובות אשוריות מכנות את הממלכה "בית עמרי".

בכתובת שלמנאסר ה3, אחאב וכוחו הצבאי תופס מקום של כבוד בברית נגד אשור.

האובליסק השחור של מלך אשור מתאר את יהוא משלם לו מס כבד.

כתובת תגלת פלאסר מזכירה את מנחם משומרון ששילם לו מס.