הלבנון

רכס הרים גבוה מצפון לארץ ישראל.

שמו הגיע מצבע השלג המכסה את פסגותיו (כפי שמוזכר בירמיהו, יח, יד).

מוזכר בגבולות המורחבים של הארץ (דברים, א, ז ועוד).

מוזכר בתחומי הארץ הנשארת (יהושע, יג, ה-ו; שופטים, ג, ג).

היה ידוע בארזיו החסונים (שופטים, ט, טו ועוד הרבה), ששימשו לבניית בית המקדש הראשון (מלכים א, ה, כ, ועוד) ובית יער הלבנון (שנקרא על-שם העצים שבנו אותו, מלכים א, ז, ב, ועוד).

מוזכר תחת שלטונו של שלמה (מלכים א, ט, יט; דברי הימים ב, ח, ו).

מוזכר בפי הנביאים בשל גובהו (מלכים ב, יט, כג; ישעיה, י, לד; ירמיהו, כב, כ, ועוד).

ישעיהו מנבא שיופיו של הלבנון מעציו ישוב אליו (ישעיהו, כט, יז).

ישעיהו מתאר שהלבנון יבש (ישעיהו, לג, ט).

מישעיהו מובן שהיו בו הרבה חיות (ישעיהו, מ, טז).

האשורים בנו תרנים לאוניותיהם מארזי הלבנון (יחזקאל, כז, ה).

הושע מזכיר את ענבי היין שגדלו בלבנון (הושע, יד, ז-ח).

נחום מנבא על ייבוש הלבנון כמשל למפלת אשור (נחום, א, ד).

זכריה מנבא שהגולים לאשור ולמצרים ישובו ללבנון (זכריה, י, י).

בשיר השירים מתואר ששלמה בנה אפיריון מעצי הלבנון (שיר השירים, ג, ט).

גם בית-המקדש השני נבנה מארזי הלבנון (עזרא, ג, ז).