בית אל

בקרבתה בנה אברם מזבח לה' (בראשית יב, ח), ובה חלם יעקב על הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הקים שם מצבה ונדר נדר (בראשית, כח, יב-כב; בראשית, לא, יג). כשיעקב חזר ארצה הקים שם מזבח (בראשית לה, א-ז).

שם נקברה דבורה מינקת רבקה (בראשית, לה, ח).

אנשיה לחמו נגד יהושע אך העיר עצמה לא נכבשה (יהושע ח, יז). מאוחר יותר נכבשה על ידי בני יוסף (שופטים א, כב-כה).

בית אל שימשה כמקום כינוס לעם ישראל בתקופת השופטים, שם נאסף מחנה ישראל במלחמה נגד שבט בנימין (שופטים כ, יז- שופטים כא, ב).

לאחר פילוג הממלכה הפכה בית אל כנקודת גבול דרומית של ממלכת ישראל ושם הציב ירבעם את אחד מעגלי הזהב.

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו ממצאים מתקופת האבות, מתקופת השופטים ומתקופת המלוכה. נראה כי העיר שרדה גם לאחר חורבן הבית הראשון. אולם בתקופת שיבת ציון היא ירדה מגדולתה ובמקום היה רק כפר קטן.