עיכוב אנושי ותוכנית אלוקית
אסתר תכננה לומר למלך את הדברים כבר במשתה הראשון, ומדוע לא אמרה? מפני שהיא חששה, היא קיבלה לפתע "רגליים קרות". אין זה פשוט לומר האשמה שכזו, על המן, המקורב למלכות.
אולם, לבסוף התברר שהעיכוב היה לטובה, מפני שבין המשתה הראשון לשני אירעו מספר אירועים חשובים:
א. המן הכין עץ לתלות את מרדכי.
ב. שנת המלך נדדה, והוא קרא בספר הזיכרונות על כך שמרדכי הצילו מבגתן ותרש.
ג. המן הגיע לחצר המלך, והציע למלך "אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ..." (ו', ז-ח). למרות שהדברים היו "בלבו" של המן, הרי שהמלך שם לב כנראה שהמן חושב על עצמו. והמלך התחיל לחשוד שהמן מנסה לקחת את המלכות.
המשתה השני מתרחש על רקע ההתרחשויות האלה, שהתחילו ליצור מהפך. כעת, דברי אסתר על "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (ו) נופלים על אזניים קשובות מאוד. המן כבר חשוד בעיני המלך. כעת, כשמתברר שהמן פועל גם נגד המלכה ועַמָּהּ, המלך כועס מאוד. בדיוק ברגע זה מספר חרבונה על העץ שהכין המן, כדי לתלות את מרדכי שהיטיב עם המלך.
האם אסתר תכננה זאת? האם ידעה מראש דברים אלו? ברור שלא. להיפך, היא חשבה לומר את הדברים במשתה הראשון! רק מתוך חשש היא לא אמרה את הדברים במשתה הראשון. אך דווקא עיכוב זה התברר כדבר הטוב והמוצלח שהביא להפלתו של המן.