משיח ואז קיבוץ גלויות, או להיפך?

נפילת אשור תבוא מיד ה' ולא מיד אדם, כמו מַסור ענק ("מַעֲרָצה") שיֵרֵד משמים ויכרות יער שלם הוא הצבא האשורי, שיגיע וינופף ידו על ירושלים (י', לב-לד).

אז תצמח מחדש מלכות דוד, "שֹרֶש יִשַי" (י), לא כשלטון של כוח, אלא כגילוי מופלא של משפט וצדקה – ברוח ה', ובחוש ריח אינטואיטיבי – שילוב של משה ("ויאמר לרשע: למה תַכֶּה רעך?"; שמות ב', יג), ושל משפט שלמה (מלכים א ג', טז-כח).

רשעי העולם האנושי הגרועים מזאב ונמר, ומ"מאוּרַת צִפעוני" (ח), יחדלו להשחית, ואלו יהיו ימי המשיח.

הפסקת הרֶשַע האנושי היא הרבה מעבר לגדר הטבע – כולנו רואים מפלצות אנושיות, בעוד החיות הטורפות ברובן המכריע כבר שורדות רק בגני חיות ובשמורות, וצריך להגן גם עליהן מפני בני אדם.

בחלק השני של הפרק מתואר הנס הגדול ביותר – קיבוץ הגלויות.

לא מלך המשיח יקבץ גלויות – ה' יַכֶּה את צבא המעצמה שתבוא להכריע את ירושלים, וה' "יוסיף... שֵנית ידו" לאסוף "נִדחֵי ישראל... מארבע כנפות הארץ" (יא-יב) – יציאת הגלויות דומה ליציאת מצרים, אך יותר מופלאה, מפני שהיא גם "מכּוּש" (=אתיופיה), וגם "מֵאִיֵי הים" (=עד אמריקה).

בגלל סדר הפרק חושבים רבים, שמלך המשיח צריך להופיע לפני קיבוץ הגלויות, וכך כתב הרמב"ם, אלא שהוא עצמו הוסיף וכתב, שאין לדעת סדר הגאולה עד שתהיה (הלכות מלכים י"א, א; י"ב, ב).

חז"ל קבעו בסדר התפילה קיבוץ גלויות לפני הכרתת הרשעה, ולפני בניין ירושלים וצמח דוד והשבת השכינה לירושלים, והם גם קבעו, שסדר הברכות בתפילה הוא סדר הגאולה (מגילה יז ע"ב; ירושלמי ברכות ב', ד; וראו בספרי נס קיבוץ גלויות, מהדורת תל-אביב, עמ' 21-31).

באדיבות אתר 929