משה האיש ומשה המנהיג
לפני פרידתו מעם ישראל, מתאר משה את הנסיבות שבגללן אין הוא ממשיך עמם לארץ ישראל: "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (ל"א, ב). האם מדובר כאן בגורם אחד או בשניים?
נחלקו בכך המפרשים: לדעת רש"י, משה היה במלוא כוחו, שהרי נאמר בהמשך – "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (ל"ד, ז); ולכן אין כאן אלא סיבה אחת: "וַה' אָמַר אֵלַי – זהו פירוש לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, לפי שה' אמר אלי".
ברם, לדעת ראב"ע משה אכן מתאר מציאות אובייקטיבית, המתייחסת ליכולת לצאת עם העם למלחמה. מסתבר, שלפי דעתו התיאור "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" אינו שולל את העובדה שמשה בכל זאת היה זקן, שאין ביכולתו לצאת למלחמה.
מבחינת פשט הפסוקים פירוש ראב"ע נראה סביר יותר, שכן נראה שבפסוק ישנם שני חלקים – הראשון מתייחס לחוסר יכולתו של משה לצאת ולבוא, והשני לגזרתו של ה' שמשה לא יעבור את הירדן. על פי פירוש זה נראה, שמשה קיבל והבין שאין ביכולתו להמשיך ולהנהיג את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ, ולעובדה זו אין כל קשר לגזרה שנגזרה עליו. החידוש בגזרה הוא שהכניסה לארץ נמנעה ממשה גם כאדם פרטי, וביחס לאפשרות זו מוסיף משה "וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת