מזמור על האפשרות להתוודות

"מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (א) כך נפתח מזמורנו. המפרשים יאמרו שמזמור זה מבטא הודיה ואולי נאמר בעת הקרבת קרבן תודה. בתלמוד הירושלמי מופיעה הערה מעניינת:

"רבי תנחומא בשם ריש לקיש: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "וְהִתְוַדָּה עָלָיו וגו'" (ויקרא ט"ז, כא) התחיל ואמר "מזמור לתודה" (תהילים ק', א) על שם "והתודה עליו"".
(תלמוד ירושלמי שבועות פרק א)

ברקע הדברים עומדים הפסוקים המתארים את ה'שעיר לעזאזל' - השעיר המשתלח ביום הכיפורים. על שעיר זה הכהן מתוודה בשם כל ישראל - "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (ויקרא ט"ז, כא). על פי ריש לקיש בשעה ששמע משה על רעיון הוידוי הוא פצח ואמר "מזמור לתודה" - כלומר מזמור לכבוד אפשרות הוידוי.

עיקרה של הדרשה הוא במשחק הלשוני שבין המילים 'תודה' ו'וידוי'. אך בתום המשחק נותרת קריאה מעמיקה - הוידוי מכיר בכך שלמרות חטאיו יכול האדם להמשיך ולעמוד מול האל. תחושת המועקה שמלווה רבים מפרקי התהילים, תחושה שמלוּוה לא פעם בהאשמה עצמית, לא נמצאת במזמורנו.

כאשר תחושת החטא מוסטת הצידה, לא נותר לאדם אלא לשמוח ולרנן.

באדיבות אתר 929