מה קרה אחרי תפילת שלמה?

התפילה הגדולה של שלמה הייתה אישית, ישירה ושקטה, מבקשת לכל אדם פתח תפילה וסליחה, דרך "הבית הזה", גם ממרחקים, וה' ישמע ויסלח; בספר מלכים יש לתפילה הזאת סיום מופלא, שחוזר לבחירת ה' בעמו, וליציאת מצרים (מלכים-א ח', נא-נג):

כי עמך ונחלתך הם,
אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל;
להיות עיניך פְתֻחֹת אל תְחִנַת עבדך, ואל תְחִנַת עמך ישראל,
לִשְמֹעַ אליהם בכל קָרְאָם אליך;
כי אתה הִבדַלתָם לך לנחלה מכל עמי הארץ,
כאשר דִבַּרתָ ביד משה עבדך,
בהוציאך את אבֹתינו ממצרים
א-ד-נ-י  ה' !

"ויהי כְּכַלוֹת שלמה להתפלל..." (מלכים-א ח', נד-נה), הוא קם מכריעתו, נשא כפיו "השמים" לברך "את כל קהל ישראל", והתפלל עמהם תפילה ציבורית מופלאה (מלכים-א ח', נו-סא):

ברוך ה'
אשר נתן מנוחה לעמו ישראל
ככל אשר דִבֵּר –
לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב
אשר דִבֶּר ביד משה עבדו;
יהי ה' א-לֹהינו עמנו כאשר היה עם אבֹתינו,
אַל יַעַזבֵנוּ ואַל יִטְשֵנוּ;
להַטוֹת לבבנו אליו, ללכת בכל דרכיו,
ולִשמֹר מִצוֹתיו וחֻקיו ומשפטיו אשר צִוה את אבֹתינו;
וְיִהיוּ דְבָרַי אלה אשר התחננתי לפני ה'
קְרֹבים לפני ה' א-לֹהינו יומם ולילה,
לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דְבַר יום ביומו –
למען דעת כל עמי הארץ
כי ה' הוא הא-לֹהים – אין עוד!
והיה לבבכם שָלֵם עם ה' א-לֹהינו
ללכת בחֻקיו ולִשמֹר מִצוֹתיו,
כיום הזה!

שני הקטעים האלה הושמטו מ'דברי-הימים'!

האם אחרי חטאי שלמה (שגם הם הושמטו) ואחרי גלות בבל, לא יכול כותב 'דברי-הימים' לחזור על דברים כאלה, שמתאימים להולכים בדרכי דוד, חזקיהו ויאשיהו, בימי התקוות הגדולות טרם החורבן?

במקומם, נוספה תפילה ציבורית יותר מאוחרת – "קומה ה' א-להים לְנוּחֶךָ, אתה וארון עֻזֶךָ..." (כמו בהכנסת ספר תורה), החותמת ב"חסדי דויד עבדך – וּכְכַלוֹת שלמה להתפלל, והאש ירדה מהשמים... וכל בני ישראל רֹאים בְּרֶדֶת האש... ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחווּ, והודות לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (ו', מא-מב + ז', א-ג);

"כבוד ה'... והענן" אשר מילאו "את בית ה'" נזכרו גם במלכים, אבל ירידת האש לעיני העם, נזכרת רק ב'דברי-הימים' – האם זו השלמה מסתברת מן "הענן"? האם היה כתוב כך באחד מספרי המקדש, שהיו בידי כותב 'דברי-הימים'? האם ההקבלה למשכן, ולבני ישראל במדבר מחייבת השלמה זו, כי בית ה' זקוק לאישור שמימי מלא?

לא קל לעכל את ההבדלים הללו.

בסיום החגיגה, מסביר כותב 'דברי-הימים' את 14 ימי החגיגות (ז', ח-י; מלכים-א ח', סה-סו), כדי שיהיה ברור, ש"החג" (=אסיף-סוכות) בחדש השביעי נחוג כהלכתו, ו"ביום השמיני עצרת", ורק ביום 23 "לחדש השביעי שלח את העם לאהליהם" (במלכים כתוב "ביום השמיני"), ו-7 ימי "חנכת המזבח עשו" לפני "החג", אך איננו מנסה להסביר מה עשו ביום הכיפורים, ואיך חגגו 14 יום רצופים, שיום הכיפורים הוא אחד מהם.

חז"ל (ר' יוחנן במועד קטן ט עמ' א), בחכמה וביושר, אמרו בפירוש "אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכיפורים", ורש"י כתב (בפירושו למלכים): "נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים".

רק אם מבינים, שיום הכיפורים הוא חיתום לשנה הקודמת,[1] למניין ימות החמה, מתבאר גם הפלא הזה – אי אפשר לכפר בקדש על טומאת מקדש שעוד לא פעל בשנה הקודמת, ולכן, בחגיגת החנוכה של שלמה אי אפשר היה לקיים יום כיפורים!
__________________

[1] ראו הרחבה בספרי זכור ושמור – טבע והיסטוריה נפגשים בשבת ובלוח החגים, עמ' 271-263; ראו שם גם הפרכת ההשערות של מבקרי המקרא בנושא זה.

באדיבות אתר 929