זה סופו של צדקיהו

יחזקאל בגופו כבר היה גולֶה בבבל, אבל נפשו הייתה בירושלִַם; החזיונות הנבואיים שהוא הציג בבבל משלימים לנו תיאורים ופרטים, שלא תוארו בספרי ירמיהו-מלכים.

בין נכבדי ירושלִַם שָׂרַר ייאוש מֵעֶזרַת ה' ("עָזַב ה' את הארץ"); אמנם לא העזו לחזור לעבודת אלילים בגלוי (כבימי מנשה-אמון), אבל נהגו כך בסֵתֶר, "איש בחדרי מַשְׂכּיתוֹ" (ח', יב).

תיאורי המצור הבבלי, ובמיוחד מה אכלו הנצורים ברעב הנורא, כתובים רק בחזיונות יחזקאל (ד'; ה', י). והנה חיזיון נוסף (שפרטיו מוכרים במדויק) – אחרי "מופת" ההליכה לגולה (י"ב, ג-ז), הוצג סופו של "הנשיא"; בלעג מר הציג יחזקאל בבבל את "המַשָׂא הזה בירושלִַם", לפני שקרה בפועל (י"ב, י-יד):

"אל כָּתֵף יִשָׂא (כֵלָיו) בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא,
בַּקיר יַחְתְרוּ (פֶּתַח) להוציא (אותו) בו,
פניו יְכַסֶה...
וּפָרַשְׂתי את רִשְתי עליו
ונִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתי (=מלכודת-ציד),
והבאתי אֹתו בבלה ארץ כַּשְׂדים
ואותה לא יִרְאֶה, ושם ימות;
וכל אשר סְביבֹתָיו עֶזְרֹה (=חֵילוֹ), וכל אֲגַפָּיו
אֱזָרֶה לכל רוח, וחרב אָריק אחריהם;

ונבואתו של יחזקאל מתגשמת בירמיהו נ"ב, ז-יא:
וַתִבָּקַע העיר,
וכל אנשי המלחמה יִבְרְחוּ, וַיֵצְאוּ מֵהעיר, לילה,
דרך שער בין החֹמֹתַיִם אשר על גן המלך,
וכַשְׂדים על העיר סביב,
וַיֵלְכוּ (אנשי צדקיהו) דרך העֲרָבה;
וַיִרְדְפוּ חֵיל כַּשְׂדים אחרי המלך,
וַיַשׂיגוּ את צדקיהו בעַרְבֹת ירֵחו,
וכל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעליו;
וַיִתְפְּשׂוּ את המלך,
וַיַעֲלוּ אֹתו רִבְלָתָה בארץ חֲמָת,
וידבר אִתוֹ משפטים...
ואת עֵינַי צדקיהו עִוֵר, וַיַאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְתַיִם
וַיְבִאֵהוּ... בבלה... עד יום מותו.

אחרי החיזיון של יחזקאל (בשנה ה-10), התייעץ צדקיהו (בירושלִַם הנצורה) עם ירמיהו (ל"ח, יד-כג), "בַּסֵתֶר". הנביא תיאר לו את סופו הנורא בעברית ירושלמית, אך הציע לו כניעת הצלה, שהמלך לא היה מסוגל לקבל.

באדיבות אתר 929