אל תעבדו עלי

לעתים צריכים כמה מילים מטלטלות כדי לנער מעגלי התנהגות בהם החברה שבויה.

מעגל החטא, העונש, קריאה לה' לעזרה ולבסוף הצלה וחוזר חלילה נמשך, עד שהקב"ה אומר שאי אפשר להמשיך כך: "וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלהִים אֲחֵרִים לָכֵן לא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (יג). לכו התפללו וזעקו אל האלילים בהם בחרתם, הם יושיעו אתכם (יד). ובהמשך לאחר מעשה התשובה של בני ישראל, הפרק מסתיים בפסוק מעורפל: "וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (טז).

הביטוי "ותקצר נפשו בעמל ישראל" מתפרש בשתי צורות הפוכות.

הראשונה - השתדלות העם, עבודת ה' והסרת אלוהי הנכר לא היו אמינים בעיניו ונחשבו לטרחנות מיותרת. 
השנייה -  פעולות ישראל וחזרתם בתשובה היו אמינות ובעקבות כך פסק רצונו של ה' לענות את ישראל. בלשון הרמב"ם במורה נבוכים ח"א מ"א: "חדל רצונו לענות את ישראל".

ונראה ששתי האפשרויות נכונות ונכתבו בצורה מעורפלת כדי לומר שהכול תלוי בבחירת ישראל. תשובה יכולה להפוך למעשה סתמי, וגם עונש ושעבוד עלולים להיות תגובה שאין בה צורך. הקב"ה מודיע לבני ישראל: הכול תלוי במעשיכם ובבחירתכם. בחירה בתשובה אמינה תהפוך את העונש ל"עמל" = לעינוי מיותר שייפסק. ולחילופין, תשובה מזויפת שתיעלם כאשר יחלוף השעבוד, תחשב לעמל = עשיה שיש בה צביעות, שלא תתקבל.

באדיבות אתר 929