וענתה השירה הזאת לפניו לעד

דווקא היסודות העיקריים של ההיסטוריוסופיה שלנו חסרים משירת האזינו. היסטוריה ישראלית ללא ברית, ללא בחירה בין טוב ורע, ללא גלות וללא תשובה - נראית זרה ומוזרה. נראה שהשירה מתארת תהליך היסטורי מתוך תפישה דטרמיניסטית, שהחטא חייב לבוא ובעקבותיו העונש. מדוע השירה מציגה תפישה היסטורית כל כך שונה מהידוע לנו עד כה?